על דבש ועוקץ
אחרי המפגש האינטימי בסופ"ש האחרון עם נשמתי, אחד על אחת, אחרי שהעמקתי פנימה ונתתי לטבע שבחוץ להשריש שורשים בתודעתי, להפריח עלים של יצירה, אחרי ששרפתי את המחשבות מול האש, ודבורים שמיקדו את תשומת הלב שלי בהוויה, הכל נהיה חד יותר ברור יותר, ואיתו גם הקושי.
כשאתה מחדד את הראיה שלך, אתה מחדד את כול כוליוך, אתה רואה בחדות את העולם על הטוב ועל הרע, אני מתבונן בחדות HD על הרעיונות שאני מטפח בקרבי, את מערכות היחסים עם העולם, ואת התמורות בכל אחת מהן, ואני גם רואה בחדות HD את הפגמים שלי, פתאום הם הרבה יותר ברורים, חדים מאי פעם, וזה קשוח, אני פוגש את החיים על הדבש ועל עוקצם, כמו שהטוב מאיר, גם החרא מאיר, והוא ב HD החרא הזה.
דבוראבא
אבא שלי משגע אותי, מדהים מה אני עובר עם אבא שלי, לפעמים אני תוהה עד כמה הוא באמת אבא שלי, באמת, מעבר לזה שהבנאדם קיים יחסי מין עם אימי והכניס אותה להריון, מעבר לזה, מה זה אבא? הוא בסה"כ היה כלי שרת של הבריאה כדי שאוכל לצאת החוצה לעולם, עד כמה הדבורה שהאביקה אבקנים מפרח לפרח, עד כמה היא באמת האבא של הפירות שאנו ניזונים.
אבא שלי, הוא דבורה שכזו, עוקצת, מפריעה, מזמזמת, לא להאמין כמה הנוכחות שלו יכולה להטריף אותי, לאבא יש מפתח לחדרי ליבי, והוא נוגע בעצבים הרגישים של נפשי, מדגדג כמו ברשעות, ואני משתדל לסלוח, להעניק לו מרחב של סליחה, כי אני יודע שאני בעצם סולח לעצמי, אבא שלי הוא אחד האתגרים בחיי, איש חלש עכשיו, זקן, טיפש, אידיוט ברוב הפעמים, נוכל לא קטן, מזמזם בלי הפסקה, פולט שטויות כמו ילד שמקלל, הוא מטריד ומרעיש, כמו יתוש, אני לא מבין למה הוא קיים, וזה כואב מאוד שאני כותב את המילים האלו, בכל זאת זה אבא שלי ואני אוהב אותו, אני רוצה שיהיה לו טוב, וזה יהיה נורא אם ייקרה לו משהו כואב, או רע,או שהוא יסבול, כי הוא בעצמו בלתי נסבל, אבל זה אבא שלי, הוא מישהו מיוחד.
אתגר האבא
עם החיים למדתי שאתגרי החיים, לא קורים לי, הם קורים בשבילי, כדי שאוכל להתקדם, ולהתרחב, כדי שאוכל לגדול, ולהעמיק בעצמי ובסליחה שלי, כדי שאוכל להעמיק ביצירה שמבקשת לנבוע ממני, באהבה, אתגר האבא הוא בשבילי, ואולי דווקא בשלב הזה של בצורת יצירתית אעמיד את אבי בראש היצירה הבאה שלי.
ממנו הכל ייפתח, לנסות לרגע להתבונן במילים דרך עיניי העגל השיפוטיות של אבי, והוא מלא בשיפוטיות, ומלל מיותר, דוחה, מרגיז, מעצבן, בלתי נסבל, אבא שלי הוא כל הדמויות בעולם, המשפטים שהוא הוציא רק במפגש האחרון שלנו, מה שהוא הוציא, אף אחד לא יאמין לי, ורק בגלל זה אבא לי הוא המצפן של היצירה שלי, ההתנהגות שלו, חיתוך הדיבור שלו, תוכן המילים שלו, דפוסי החשיבה והיחסים שלו עם שאר בני המשפחה, האיש הזה הוא ארוחת גורמה ליוצרים.
לחשוב פוייקה
מעט מאמץ, הרבה סבלנות, אני בוחר לשים את כל מה שאני חושב ומרגיש על אבא שלי על הדף שיהיה הקדירה שאני מכין, הקומפוסט של תודעתי, שם אכניס את אבא שלי, את מבנה הגוף השמן שלו, את האוכל המעולה שהוא מכין, את השירים בערבית שהוא כה אוהב, את הריבים עם אמא הצרחות, המכות, האלימות, את הקמצנות הבלתי נסבלת שלו ולא אחסוך גם בנדבנות הבלתי יאומנת שלו, אכניס לפוייקה את אוצר המילים שלו, את הפלוצים הדוחים, אכניס את הצליעה מתאונת האופנוע, ואת כל השטויות שהוא קונה מערוץ הקניות, מלא שטויות, שאלוהים באמת יעזור לו על זה, אכניס את נקודת המבט שלו על אלוהים, ועל דת, וכמה שהוא בז לה, אכניס לשם את השיניים התותבות שלו, אני שם את הפחדים שלי ממנו כילד, את הבריונות האלימה שלו, ואת החולשה שלו כעת, את הזיקנה וההזדקקות שלו לעזרה, אכניס לקדירה את הצפייה הבלתי נגמרת שלו בחדשות, אשים השמש ואת העננים מסוף השבוע האחרון, אטפטף לשם את המדורה ומחשבות האהבה, אני שם הכל וסוגר כאן על הדף.
אש החיים והאהבה יתמירו את זבל החיים לדשן אורגני בקומפוסט של חיי, נזיד טעים של יצירתיות. בפוייקה של תודעתי, וככה אני מוצא את עצמי סולח, מלטף את החמלה בצליל וצבע, ואוהב את זה שאבא שלי הוא הדבורה בחיים שלי, וכמה שהוא עוקץ, הוא מעניק גם טעם לחיים.
בתיאבון
אחרי המפגש האינטימי בסופ"ש האחרון עם נשמתי, אחד על אחת, אחרי שהעמקתי פנימה ונתתי לטבע שבחוץ להשריש שורשים בתודעתי, להפריח עלים של יצירה, אחרי ששרפתי את המחשבות מול האש, ודבורים שמיקדו את תשומת הלב שלי בהוויה, הכל נהיה חד יותר ברור יותר, ואיתו גם הקושי.
כשאתה מחדד את הראיה שלך, אתה מחדד את כול כוליוך, אתה רואה בחדות את העולם על הטוב ועל הרע, אני מתבונן בחדות HD על הרעיונות שאני מטפח בקרבי, את מערכות היחסים עם העולם, ואת התמורות בכל אחת מהן, ואני גם רואה בחדות HD את הפגמים שלי, פתאום הם הרבה יותר ברורים, חדים מאי פעם, וזה קשוח, אני פוגש את החיים על הדבש ועל עוקצם, כמו שהטוב מאיר, גם החרא מאיר, והוא ב HD החרא הזה.
דבוראבא
אבא שלי משגע אותי, מדהים מה אני עובר עם אבא שלי, לפעמים אני תוהה עד כמה הוא באמת אבא שלי, באמת, מעבר לזה שהבנאדם קיים יחסי מין עם אימי והכניס אותה להריון, מעבר לזה, מה זה אבא? הוא בסה"כ היה כלי שרת של הבריאה כדי שאוכל לצאת החוצה לעולם, עד כמה הדבורה שהאביקה אבקנים מפרח לפרח, עד כמה היא באמת האבא של הפירות שאנו ניזונים.
אבא שלי, הוא דבורה שכזו, עוקצת, מפריעה, מזמזמת, לא להאמין כמה הנוכחות שלו יכולה להטריף אותי, לאבא יש מפתח לחדרי ליבי, והוא נוגע בעצבים הרגישים של נפשי, מדגדג כמו ברשעות, ואני משתדל לסלוח, להעניק לו מרחב של סליחה, כי אני יודע שאני בעצם סולח לעצמי, אבא שלי הוא אחד האתגרים בחיי, איש חלש עכשיו, זקן, טיפש, אידיוט ברוב הפעמים, נוכל לא קטן, מזמזם בלי הפסקה, פולט שטויות כמו ילד שמקלל, הוא מטריד ומרעיש, כמו יתוש, אני לא מבין למה הוא קיים, וזה כואב מאוד שאני כותב את המילים האלו, בכל זאת זה אבא שלי ואני אוהב אותו, אני רוצה שיהיה לו טוב, וזה יהיה נורא אם ייקרה לו משהו כואב, או רע,או שהוא יסבול, כי הוא בעצמו בלתי נסבל, אבל זה אבא שלי, הוא מישהו מיוחד.
אתגר האבא
עם החיים למדתי שאתגרי החיים, לא קורים לי, הם קורים בשבילי, כדי שאוכל להתקדם, ולהתרחב, כדי שאוכל לגדול, ולהעמיק בעצמי ובסליחה שלי, כדי שאוכל להעמיק ביצירה שמבקשת לנבוע ממני, באהבה, אתגר האבא הוא בשבילי, ואולי דווקא בשלב הזה של בצורת יצירתית אעמיד את אבי בראש היצירה הבאה שלי.
ממנו הכל ייפתח, לנסות לרגע להתבונן במילים דרך עיניי העגל השיפוטיות של אבי, והוא מלא בשיפוטיות, ומלל מיותר, דוחה, מרגיז, מעצבן, בלתי נסבל, אבא שלי הוא כל הדמויות בעולם, המשפטים שהוא הוציא רק במפגש האחרון שלנו, מה שהוא הוציא, אף אחד לא יאמין לי, ורק בגלל זה אבא לי הוא המצפן של היצירה שלי, ההתנהגות שלו, חיתוך הדיבור שלו, תוכן המילים שלו, דפוסי החשיבה והיחסים שלו עם שאר בני המשפחה, האיש הזה הוא ארוחת גורמה ליוצרים.
לחשוב פוייקה
מעט מאמץ, הרבה סבלנות, אני בוחר לשים את כל מה שאני חושב ומרגיש על אבא שלי על הדף שיהיה הקדירה שאני מכין, הקומפוסט של תודעתי, שם אכניס את אבא שלי, את מבנה הגוף השמן שלו, את האוכל המעולה שהוא מכין, את השירים בערבית שהוא כה אוהב, את הריבים עם אמא הצרחות, המכות, האלימות, את הקמצנות הבלתי נסבלת שלו ולא אחסוך גם בנדבנות הבלתי יאומנת שלו, אכניס לפוייקה את אוצר המילים שלו, את הפלוצים הדוחים, אכניס את הצליעה מתאונת האופנוע, ואת כל השטויות שהוא קונה מערוץ הקניות, מלא שטויות, שאלוהים באמת יעזור לו על זה, אכניס את נקודת המבט שלו על אלוהים, ועל דת, וכמה שהוא בז לה, אכניס לשם את השיניים התותבות שלו, אני שם את הפחדים שלי ממנו כילד, את הבריונות האלימה שלו, ואת החולשה שלו כעת, את הזיקנה וההזדקקות שלו לעזרה, אכניס לקדירה את הצפייה הבלתי נגמרת שלו בחדשות, אשים השמש ואת העננים מסוף השבוע האחרון, אטפטף לשם את המדורה ומחשבות האהבה, אני שם הכל וסוגר כאן על הדף.
אש החיים והאהבה יתמירו את זבל החיים לדשן אורגני בקומפוסט של חיי, נזיד טעים של יצירתיות. בפוייקה של תודעתי, וככה אני מוצא את עצמי סולח, מלטף את החמלה בצליל וצבע, ואוהב את זה שאבא שלי הוא הדבורה בחיים שלי, וכמה שהוא עוקץ, הוא מעניק גם טעם לחיים.
בתיאבון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה