יום שני, 10 בפברואר 2020

בוץ


 קר בחוץ, ימים אפורים, גם התודעה אפורה, זה מעניין ומוזר להבחין איך הבחוץ הופך פנימה, ומרגש לגלות איך הפנימה הופך לבחוץ, ריקוד מטאפורי שכזה שיוצר ניצוצות של חיים, המחשבה שלי הפעולה שלך התוצאה של שנינו, ככה היצירה נובעת מהפנים אל החוץ מהחוץ אל הפנים חוקרת וסוקרת את עצמה מכל כך הרבה עיניים פנימיות וחיצוניות. 
הלכתי אתמול יחף, בדרך כלל אני הולך יחף, אבל אתמול זה היה מיוחד עטפתי את עצמי בגדים חמים, צעיף, מעיל פוך גדול, מטרייה, כפפות וצעדתי יחף בגשם, בבוץ במושב הירוק והייתי לבד, מי משוגע שיצא החוצה ביום כזה, ועוד יחף,? אני, אנחנו, ויצעד לשם איפה שהבוץ עמוק שאפילו הסוסים נזהרים מצלעודולרגע אחד הרגשתי אחד עם הטבע, עם הבוץ, והרטיבות והקור בכפות הרגליים, והשמחה שבלב, הייתי אחד עם המחשבות שלי שניזונו מהירוק שמסביב, מהרכות של הבוץ, מטיפות המים שמטפטפטות מהשמיים, ממעלה על הקרקע
עצים בוכים גשם
כל כך יפה פה
אין לי מילים, רק להביט אל החוץ, ולהכניס אותו פנימה בנשימות איטיות, להתמלא בירוק, בחופש במרחב עצום ולא מתפשר.
שעה צעדתי במטעים, טבעתי בבוץ, קיפצת, ומוזר...  לא חליתי. עדיין מהדהד לי המשפט של אמאאל תלך יחף אתה עוד תתקרר- אתה תהיה חולהואיכשהו שאני שעה יחף בחוץ ביום הכי קר בשנה, אינני חולה, להיפך אני מבריא, הקור הזה משתק את המחשבות הרותחות שלי, הפחדים שמבעבעים נפלטים בהדי הבל, אני מבריא, אני חי על האדמה והאדמה מחיה אותי, הגשם מבריא אותי, המים האלה שאני נוסע לכבודם על לבריכה העירונית מתומהלים בכלור, והנה הם כאן לכבודי נקיים בלי מסכות, פשוט מים, מן השמים.
וזה יפה
לראות את התלתלן צומח, ירוק, ואת החיטה, העשב הירוק הפך את הנוף לגלויה שהייתי שמח לחלוק אתכם.
אז שעה שטיילתי בבוץ, נגעתי באדמה, לרגעים המחשבות הקודרות התפוגג והתובנה האדירה שהאדמה מחבקת אותי עלתה בראשי האדמה והעצים והמים והעננים והיופי והרוחות והקור, כולם משפחה עוטפים אותי בצבעים בחושיהם מחבקים אותי, כאן במציאות מעגנים אותי, ממחשבה למציאות, שהיא הרבה יותר פנסטסית.
וחזרתי, ועמדתי מול תנור הספירלה, 
ונחתי.
שמחתי.
עייפתי
הרגשתי טוב
וכתבתי
תוצאת תמונה עבור mud

יום חמישי, 23 בינואר 2020

תנועה

החוק הראשון של ניוטון שנקרא גם חוק ההתמדה, אומר שכל גוף יתמיד במצבו, "יישאר במנוחה או ימשיך לנוע בתנועה"
כמה כיף זה לדעת שאם משהו בתנועה הוא נשאר בתנועה,
אבל מה זאת תנועה?
ומה זה גוף?
תמונה קשורה
כדי להבין את את המאקרו של החוק, נצטרך לעשות תנועה מינימלית לצאת החוצה ולהביט אל השמיים, להבין אולי לרגע את הדבר העצום הזה שכל אחד מאיתנו, ברגע זה ממש נמצא על כוכב שנע במהירות מטורפת בחלל, סביב השמש מאז ומעולם, בתנועה אינסופית שאינה נגמרת, ואנחנו לא לבד גם הירח חג אינו, וונוס ומרקורי ושאר הכוכבים.

כמו הכובבים גם המחשבות שלנו בתנועה, אם ישבתם למדטיציה הבחנתם בטח איך המוח שלנו כמו קופיף נמרץ מנתר ממחשבה למחשבה כמו היו ענפים גמישים, המחשבות חגות לנו בראש, המוח מביט בהם בטלסקופ פנימי, היד שלנו כותבת את רשפי התנועה של המחשבות, המחשבות יוצרות עניין נשלחות לאדם אחר, שמלביש אותם בדרכו וממשיך הלאה - זאת תנועה.

החוק של ניוטון אומר לנו בפשטות שיש לנו שליטה בחיים, שיש לנו בחירה לנוח או לנוע וזוהי בחירה שלנו במה אנחנו בוחרים.
אנחנו יודעים שבמנוחה אנחנו כבדים, זאת הסיבה כנראה שבחרנו לנו, אנחנו עוצרים, מה שבמנוחה נשאר במנוחה, גם המחשבות הופכות לכבדות, הפרספקטיבה היא אותה פרספקטיבה, ואפשר לומר שאנחנו קופאים על שמרנו, בעוד שאנחנו משמינים על הספה, וחושבים שאנחנו חיים, חיינו לא שונים מעלה שלכת, ירוק שנפל על האדמה, נשאר במנוחה, הצהיב, השחים, התעכל, ונעלם.

יש לנו גוף הפיזי אבל יש לנו גף את הגוף המנטלי, ליצירות שלנו יש גופים.
גו, היצירה שלנו, אם נקפא על השמרים, הוא ימות, הוא יצהיב, הוא ישחים יירקב בתודעתנו.
אם אנחנו רוצים לחיות באמת את חיי היצירה, עלינו ללכת יד ביד עם כוכבי השמיים ולהיות בתנועה.
וכמו שאמרו החכמים, נלמד את זה תוך כדי תנועה.
קימה מהספה משנה פוזיציה, מוציאה אותנו להביט על קיר אחר, אולי על תמונה, אולי על החלון ולראות נופים אחרים, התנועה תוציא אותנו מהבית, לחוות שמש ישירה, או גשם, או חושך גדול, תנועה מפגישה אותנו עם גופים אחרים בחלל, גופים שבתנועה מעבירים מחשבות בתנועה, רעיון יצירה עובר מאחד לשני, מטפח את עצמו מאדם לאדם.

ניוטון מפשט לנו את החיים, אם אנחנו רוצים להפיח חיים ברעיון, עלינו לשים אותו בתנועה, זה אמר לדבר את הרעיון הזה, לכתוב אותו יום יום,להדהד אותנו במוחנו, כמו פזמו ןשל שיר, עד שמישהו אחר יזמזם אותו, ויחד אתם דואט ועוד מישהו הצטרף וכבר הפכנו ללהקה.

קומו, וצאו לתנועה, תתחברו לתנועה עם הגוף הפיזי שלכם לכו ברחוב תרגישו איך כל צעד וצעד אתם חודרים יותר לעולם שמשתנה מרגע לרגע, ראו חיים בתנועה תנו לתנועה להיות חלק מאורח החיים, תבטאו אותה בצליל, בריצה, במחשבה, בציור, תנועת מכחול, תנועת האותיות על הדף, תנועת הרקדן על הבמה, פשוט תנועה.
תרשו לתנועה להיות תרופה, אתם עייפם, תחדירו תנועה, תנו למערכת הדם לנוע לכוכבים בתוככם לזוז להמוגלובין להעביר חמצן.

תכתבו, תניעו מחשבה למילה, תניעו את המילה הלאה, תשלחו במייל, תניעו אהתה ותפגשו אותה בחזרה וזה היופי בתנועה, כמו כוכבי השמיים, שחוזרים על עצמם, כך גם התנועה שלכם תחזור אליכם, כפולה ומכופלת, זרקת אבן במים, והגלים הקטנים התפרסו החוצה, המתינו, תנו לתנועתם לפגוש ביבשה, תנו ליבשה להזיר אותה אליכם, פתאום אחרי שנה, אתם פגשים את התנועה שלכם חוזרת אליכם בגלים גדולים, עטופה בנוצות של משי.
הרשו לעצמם להציב את הרעיונות שלכם בתנועה, ותתחילו עכשיו לא צריך להיות מוכן כדי לצאת רגע החוצה, לכתוב או סתם להזיז איבר בגוף.

זכרו אם אנחנו קופאים על השמרים, נחים על זרי דפנה, אנחנו מצהיבים כמו עלי שלכת,
ואין בזה דבר רע.
לא כל דבר צריך להיות בתנועה, בחיים יש גם מוות, אנשים מתבקשים למות וגם רעיונות, חיים קמים ונופלים, וגם המוות אנחנו מגלים הוא חלק מהתנועה.

באיזה תנועה אתם בוחרים?

יום שני, 20 בינואר 2020

שומרי האש

בביקור שלי באמזונס לפני כמה שנים הצטרפתי למשך שלושה חודשים לשבט עתיק וחכם, במהלך השהות שלי שם לא יכולתי להתעלם מאיך  ילידי המקום  מכבדים את האלמנטים שקיימים במרחב, המים לדוגמה מאוד מקודשים עבורם, בוקר בוקר הבחנתי איך הם מתפללים למים, מכבדים אותם, שומרים עליהם מכל משמר, מכל זיהום, הם יודעים שאלה מים חיים, שבלעדי המים האלה השבט שלהם ייכחד, אבל לא רק הם אנחנו הרי יודעים, האנושות כולה תיכחד אם לא יהיו מים, אך לא רק המים הם מכבדים, גם את האדמה הם מכבדים, בשורש תודעתם הם מבינים שמהאדמה הם באו ולאדמה גם יחזרו, האדמה היא אימא עבורם, האדמה הזו, מחזיקה אותם, היא השורשים שלהם בעולם הפיזי, מעבר לבוץ קשיח, האדמה הזו היא בסיס לבית, לגינה, לאוכל, האדמה הזו מחיה אותה, והם כאמור שומרים עליה מכל משמר, וגם את האוויר ם מכבדים, האוויר הזה שאנחנו נושמים, כמה שקוף ככה מובן מאליו, כל כך הרבה חיים באוויר, בלעדיו ניחנק ונמות, אנחנו אנשי המערב יודעים זאת בקרבנו, ועדיין, פיח אוטובוסים, זיהום אינוספי מכל כך הרבה מקומות, השבט שלנו לא ישרוד אם נמשיך כך, אבל הילידים האלה, על  אף שצורת החיים שלהם מבחוץ נראית פרימיטיבית, מסתבר הם בעלי חכמה עתיקה מאוד.

האש
במספר חודשים שהייתי שם ראיתי איך הם שומרים על האש, ביער סבוך שכזה, שצמרות העצים מחביאות את הכוכבים, בלעדי האש לא הייתה להם תאורה כלל, אך לא רק אור האש מספקת,גם חום, לא היה להם אוכל מבושל ללא האש, וכלי החרס שהם שורפים שם באש, האש היא אנרגיית חיים עבורם, אנרגייה חזקה, שמאחדת את כולם סביבה, נסו אתם לשבת מול מדורה ולא להסתכל בה פעם אחת, איך אפשר, זה כל כך מהפנטף אנרגיה ממשתנה, צבעונית, וקסומה, האש מנקה, שורפת, מטהרת, מרימה את החיים שלנו צעד אחד קדימה.
ביער שיש מונסונים וטיפות גשם בגודל של שקית חלב, חשוב לשמור על האש.

שומרי האש
בכל שבט שכזה יש מדורה מרכזית, ויש שומרים על המדורה הזו, אלה שומרי האש, אנשים רגילים, שפשוט עושים ביביסיטר על האש, הם שומרים עליה, ומעניקים לה מקום של כבוד, ועצים, הרבה עצים, שומרי האש מאכילים את האנרגייה בגזעים טובים, שנשמרים לאורך זמן, בחודשים הקצרים שהייתי שם, תמיד הייתה אש, ואני סמוך ובטוח שבעת כתיבת המילים האלה עדיין קיימת שם האש.
שומרי האש מכירים את האש על בורייה, והם יודעים שאם בא להם יותר אור, הם פשוט ישימו זרדים, האש לא תחזיק מעמד אבל תהיה פה שמש חזקה לכמה רגעים, אם הם רוצים משהו לאורך זמן, ללילה שבו השבט כולו רדום, הם מאכילים אותה בבול עץ כבד וגדול, מאסה גדולה, ארוחת צהריים כבדה לאש,
והאש אש.
תמונה קשורה
הילידים מהאמזונס אינם רואים באלמנטים רק אלמנטים, הם כוחות חיים עבורם, אחרי זמן באמזונס, גם אני הבנתי שהם בהחלט כאלה, האש היא לא רק אש, היא מסומבלת לשבט גם כאש יצירה, אש החיים, אנרגיה לא מהעולם הזה שבאה לתמוך בנו בחיים, זה שהצלחנו לדחוס אותה למצית זה בכלל מטורף, הם שומרים עליה, על הבסיס שלה, וככה הם שומרים בעצם על החיים שלהם, לא רק החיים הפיסיים אלה החיים האנרגתיים, אנרגיית הזרימה שלהם עם המים, אנרגיית האש שלהם בתוכם, אנרגיית אוויר עם המיינד, והשורשים שהם מעניקים.

שמרו על האש שלכם, 
האש הפנימית שלכם הלהט שמניע אתכם במציאות, האש של היצירה שלכם, שמרו עליה, היצירה שלכם היא אש והיא רוצה להתפשט, שמרו עליה, העניקו לה מזון, העניקו מזון בבולי עץ גדולים ובזרדים, למדו מה עושה אור, מה מחמם, מה לאורף זמן, למדו את האש שלכם.

חשבו סרט טוב, סרט טוב עם רעיון חזק יחזיק מעמד, רעיון חזק שכזה מאכיל את אש היצירה הזו, אך לא רק את היצירה, גם את שאר הנוכחים, אנרגייה חזקה שכזו זאת פרנסה עבור המפיק, התסריטאי, השחקנים, המעצבים, וגם אותנו הקהל, בול עץ טוב הוא הבסיס, תוסיפו לסרט גם דיאלוגים טובים, אלה הזרדים, הם יעניקו אור גדול לרעיון שלכם.

יבוא אנשים יראו את האור הגדול וירצו לחלוק את האש, אם יש לכם אש יציבה, תעניקו, זכרו לא נגמרת האש אחרי שמעניקים הלאה, להיפך אש רוצה להתפשט, אבל זאת האנרגיה שלכם, ישנם אנשים שזוללים אנרגיה, חברים, מוסדות, רוחות רעות שבאות ומתרגשות בעולם, וישנם עצלנים כמו בטבע, טפילים, ישנם כאלה בחיות בצמחים ובבני אדם, אנשים שנטפלים, ולמה לא, הרי מדובר באנרגיית חיים.

האש היא היצירה שלכם
תזינו את היצירה שלכם ברעיונות טובים ומטפחים, תעניקו לה זרדים בגימורי פוטופישנישים דקורטיביים, שמרו על האש, תעבדו נכון עם האנרגיה הזו, אתם יכולי לבלות את היום שלכם באיסוף בזרדים, ותהיה לכם מדורה יפה ושכולם ייראו, ומוארת, אבל עד שהם יגיעו היא תשקוט, האש לא מחזיקה מעמד היא רק עשתה אור, תשקיעו בבולים לעומת זאת, חפשו בולי עץ כבדים, והנה החזקתם את האנרגיה שלכם.
שמרו על האש שלכם ואל תתנו לחיים למזג האוויר לאירועי החיים לכבות אותה או לתת לה לצאת משליטה אל תשכחו היא שורפת האש.

לשמור על האש אומר שאנחנו שומרים עליה תמיד כמו האוויר, אנחנו נושמים אותו תמיד.
כמו האש כך היצירה שלנו, אנחנו שומרים על אש היצירה שלנו, אחרת אין לנו כוח לקום מהספה, למה לכתוב אם אפשר לזלול נטפליקס, למה לחפש עצים שימלאו אותו באנרגיה אם אפשר להתכסות בשמיכה.
קומו כל בוקר ותאספו זרדים, תלקטו רעיונות, כתבו דפי בוקר, אתם שומרים על אש היצירה שלכם, שמרו על לוח זדמנים מסודר, נהלו את הזמן שלכם נכון, תכתבו, תרשמו קראו תאכילו את המדורה שלכם, יש זמן לזרדים יש זמן לבולים יש זמן לאיסוף ויש זמן להנות מהאש, תשקיעו באש, תעבדו כדי להשיג שליטה, עד שהאנרגיה של האש תשלוט בכם, והיא כבר תזין את עצמה, ותתפשט, ואתם והאש תהפכו אחד, והתפשטתם וחיממתם והארתם.

יום שבת, 18 בינואר 2020

קציר הגשם

חמישה ימים שלא כתבתי, חורף, החיים הביאו גשמי ברכה והציפו את האדמה ברגשות סותרים, מצד אחד האדמה שיבשה בקיץ האחרון קיבלה את המים שהתפללנו לכבודם, מצד שני, הצפות, נזקים עצומים, אנשים שקיפחו את חייהם, מי ברכה מתוקים, זרמו לביוב, שעלה על גדותיו ונשלח אל הים הפתוח, איך מי ברכה הפכו למים מרירים?

הנה שיעור חשוב על מה זה להיות מוכן, כמה ציפינו לגשם, ככה חמק מאיתנו, ההנהגה לא טיפחה את קציר הגשם, האמת היא שהיא לא התכוננה בכלל לקציר הגשם, כמו כולנו היא ידעה שהחיים מחזוריים, והגשם יגיע גם יגיע, אבל היא לא חשבה על קציר הגשם, או על שחרור פתחי הניקוז, היא לא תיארה בנפשה שגשם של ברכה יכול להיות גם מזיק.

גם אנחנו היוצרים מנהיגים, אנחנו מנהיגים את עצמנו ואת היצירה שזורמת דרכנו, אנחנו מנהיגים את תנועתה במרחב, נותנים לה להרוות את חיינו בקישוטים של צבעים ומחול, גם אנחנו יבשים, גם אנחנו צמאים, מתפללים שולחים זרועות לגשם של רעיונות וחדשנות וממתינים בסבלנות למבול שמגיע.

האם הרעיונות יזרמו לביוב, או שנוכל לקצור אותם ברינה?
תמונה קשורה
כמו הגשם שבחוץ גם גשם רעיונות היצירה ממלא ומציף אותנו, עלינו לעמוד על המשמר, לכן אנחנו קוראים את המילים הללו, אנחנו מבינים שאם אנו מעוניינים להנהיג את חיינו ביצירתית, עלינו לדבר את מחזורי השנה, ולפעול על פיהם, הזורעים בדמעה ברינה יקצרו.

אנחנו זורעים רעיונות, אך אנחנו זורעים גם הרגלים, אנחנו זורעים דרכי חשיבה ודפוסי התנהגות לימים שופעים על מנת שנוכל לחתום אותם בתודעתנו, אם יש גשם של מטאורים בשמיים, ואתה צלם שחיכה לעונה הזו, אז אתה מגיע מוכן עם המצלמה, אבל אם לא הטענת את הסוללה, לא באת מוכן.

ימי הגשם הם קצרים במחוזותינו, עלינו לא רק לדרוש בהם, אלה להיות מוכנים לקראתם בכל רמ"ח איברנו במחשבתנו בפעולותינו ובסביבה שבחרנו לברוא את יצירתינו.

חדר עבודה, פנקסים, עטים, עפרונות, הם כלי עבודה טובים לקצור רעיונות, עלינו לשמור על החדות שלהם ועל החדות שלנו, להיות מחודדים זה אומר לכתוב דפי בוקר ולחזק את שרירי  האצבעות.
אנשים שמוצפים ברעיונות מוצפים, זה במקרה הטוב, במקרה הרע הם טובעים, יוצאים קירחים מכאן ומכאן, אל תטבעו, תזרמו, תכינו את הספינה, את מכשירי הקשר, את המצופים שלכם, אלה ההרגלים שטיפחתם בקיץ האחרון, שרירי התודעה אלה המשקפות ובלוני החמצן במידה ותיקלעו למצב הצפה, הכינו את עצמכם לתרחישים הגרועים ביותר, הכינו את עצמכם למבול של רעיונות, ותצופו.

בחמשת הימים האחרונים לא כתבתי, קצרתי, חיכיתי למבול הזה, הכנתי את עצמי ואת גופי לימים הרטובים הללו, בזמן שהשכנים שלי היו מסביב לתנור, יצאתי יחף, שוב, וקצרתי חוויות חיים לחושים, צעדתי בבוץ של המרחבים הפתוחים במושב, חציתי שדות ירוקים של נבטי חיטה, ראיתי איך סיפרו את זרועות הגפנים מהמטע של שהמושב הצמוד, וביקרתי במטע התפוזים הנטוש, קטפתי תפוזים מתוקים לתפארת, קצרתי ויטמין סי, והתפוצצתי ממתוק, הבטתי אל ההשמים והגשם, וקרני השמש החמימים שפרצו, קצרתי גם אותם ואת הקשתות הנלוות עם הצבעים הזוהרים, והבוץ, התחושה הנעימה לכפות רגליים שלי אחרי שספגו את המהלומה מהתאונה האחרונה, קצרתי את התחושה הזו לחושיי, חיכתיי שני קייצים כדי ללכת יחף, לצעוד בבוץ טובעני, לחזור הביתה מלוכלך, להיות ילד של הבריאה, רווי ומאושר, לא כתבי מילה, לא הייתי צריך, חשתי את המילים בכל תא בגופי, קצרתי את גשם אל חושי.

בערבים כתבתי, העט היה מוכן, דפדפת ספירלה נחה פתוחה, ותנור מאדים לצידי. גם אני לא הייתי מוכן, האנרגיה לכתוב נזלה לי, הייתי חייב לנוח, אבל כתבתי, הרגלי הקיץ העניקו לי חוסן נפשי כל בוקר לכתוב דפי בוקר, שייפתי את השרירים ונתתי לתחושות להשתחרר דרך הדפים, לא ויתרתי לעצמי, יצאתי להרגיש את המים  במקום אחרי, בבבריכה, שחיתי כל יום, הופעתי, התפלשתי במי הברכה, כי ידעתי שבקרוב השמש תייבש את כולנו, ומה שישאר מהמבול זה זיכרון, על גשם שהיה הציף וזרם אל הים, או גשם שהעניק ברכה וחיים.

תקצרו גשם.

יום שני, 13 בינואר 2020

FINE TUNING


כיוצרים בוגרים אנו מבינים שהגאונות לא טמונה בנו, אנחנו צינור ליצירת על שנושבת דרכנו, כמו עונות השנה ישנם ימים שרוח החיים הזו נושבת בעוצמה, וישנם כאלה של דממת אל חוט בצורת שממה מדברית בכל הנוגע ליצירה, ולמרות זאת ואף על פי, אנחנו קמים בזרועות תודעה פתוחות, לחבוק את היצירה שאולי תגיע ואולי גם לא.

כיוצרים אנחנו נמצאים כמעט תמיד בעמדת כוננות, כל בוקר אנו מכינים את עצמנו למסע החיים שייסחוף אותנו ליממה הקרובה, אנחנו מכיילים את המוח שלנו לקלוט את התדרים שאננו מבקשים לשמוע, אנחנו מחדדים את ההקשבה הפנימי שלנו, כדי לחוות את אירועי החוץ.
על אף שיצירתיות נמצתאת בתוכנו, שיר, ריקוד, רעיון לסרט לציור לאפליקציה, מבקשים להראות את עצמם כאן כביטוי פיזי ברור ומוחשי, ולכן נדרש מאיתנו להיות מוכנים, לחתום אותם בתודעתנו לכשהם מפציעים בקרבנו.
וזה דורש מאיתנו להתכונן.

כיוון, כוונה וכוננות:
כמו גיטרה אנחנו מכוונים את עצמנו, משמנים את המיתרים,  מכוונים את הצלילים, וחושפים את עצמנו אל הרוח שתבוא ותנגן.
מלאכת הכיוון יוצרת כוונה, גם אם היצירה לא תבוא ותקשקש איתנו על הא ועל דה, נדע שהיינו שם, פתחנו ערוצים והתכווננו.

יצירה עילאית יכולה לנשוב דרכנו גם אם איננו מכוונים,  וכשהיא תנגן בתודעתנו, נרגיש בבירור שיש פה פוטנציאל אדיר אך לא נוכל לחתום אותה בתודעתתנו כי שירתה מבולגנת ולא הרמונית, איך נוכל לעקוב אחרי הג'יבריש הזה, שמדבר דרכנו, אחרי כמה נסיונות של פענוח נעזוב את ההשראה הזמנית הזו לא לפני שהיא תעזוב אותנו, זה לא מדוייק לנו, אנו נאמר, ובעצם זה אנחנו שלא היינו מדוייקים.

כדי לפתוח ערוצים, נאלץ לכוון את התודעה שלנו, כמו מקלט רדיו, נאלץ להתחבר לחשמל פנימי, לתת לאנרגיה שבתוכנו לחמם את השרירים המנטליים לקלוט את הצלילים של מעבר.
כל בוקר נקום, ונסדר את המיטה, נאמר ללילה תודה ונמשיך אל היום, נשטוף פנים, נחדד את המבט, נחדד את האוזניים, נשקה את הגוף, נבדוק שהעיפרון מחודד, שהבד על הקנווס מתוח, שהגיטרה מכוונת טיפ טופ, ריקוד מזדמן יכול להפוך לשירה, שירה יכולה להפוך לארוחת שף.

כיוון גיטרה פנימית אינה פילוסופיה, היא גישה מעשית ורק דרך תרגול מרגישים אותה,

איך מחדדים מבט?
איך מחדדים עיפרון?
איך משקים את הגוף?
איך מותחים קנווס?
תוצאת תמונה עבור ‪fine tuning‬‏
חפשו את הטיונר שלכם
כל אחד והטיונר שלו, מדיטציה נפלאה לכל אדם ולכל יוצר באשר הוא, מדיטציה מאוורתת את החללים הפנימיים, היא משקיטה את העליות והירידות של מצב הרוח שלנו, ומעניקה לנו את ההזדמנות להישאר שקטים, עם חיוף ולב פתוח.
כמו מדיציה פנקס קטן בתיק, ועיפרון מחודד הם כלי עבודה הכרחיים כדי לצרוב את רשמי החיים על דף.
אבל גם מתיחות בוקר, פותחים את גופנו לאנרגיה תנועתית, וגם מוזיקה קלאסית, הליכה בטבע, אם תצאו עם כוונה לחיים, אתם תמצאו את התירגולים שלכם, או שהם יימצאו אתכם, דרך הסניכורניות של הנטייה להתחבר.

כשאנחנו מוכנים, אנחנו מכווננים, כשאנחנו מכווננים יאנחנו מכוונים, וכשאנחנו מכוונים יש בנו כוונה, שקוראת לרוח הגדולה, לבוא ולנשוב, ואז, דרך הפתחים הצרים של התודעה אפשר לשמוע שריקה מרחוק, ואם נאזין לה יותר היא הופכת למנגינה, ופתאום אנחנו תו, ויחד אנחנו אחד.
והשאר היסטוריה.
או עתיד.

יום שבת, 11 בינואר 2020

תהיו גלגל

אלוהי האלגוריתם של יוטיוב השמיע לי ראיון ישן עם עיתונאי ספורט שבילה מספר ימים עם ארנולד שוורצנגר בצעירותו לאחר שזכה 4 פעמים כמר יוינברס, מאז אותו יום, גוף השרירים הזה הפך להיות שחקן הוליוודי מפורסם בעולם ואז גם מושל מדינת קליפורנייה.

הראיון הזה הוא חשוב כי הוא מעניק לנו הצצה עם הלך חשיבה של אדם לפני שנהיה המפורסם אנחנו מכירים, העיתונאי פוגש את שוורצנגר מיד לאחר הזכייה הרביעית שלו כמר עולם, והוא שואל אותו, "עכשיו שכבשת את מר עולם, מה עכשיו?" ושוורצנגר ענה לו, "אני הולך להיות שחקן הוליוודי גדול בסרטים שוברי קופות בארה"ב".
העיתונאי ניסה לכבוש את הגיחוך הפנימי שלו, מולו עמד מפצלת שרירים שמדברת עם מבטא אוסטרי כבד, בלתי מובן לדוברי אנגלית מיומנים, שרירים לא יכולים להפוך אותך לשחקן מפורסם בארץ שאינה דוברת את שפתך, "איך אתה מתכוון לעשות את זה?" הוא שאל אותו, "על פי אותו תהליך שהשתמשתי עם פיתוח הגוף שלי" ענה שוורצנגר והמשיך "מה שאתה עושה אתה יוצר חזון, וחי אותו כאילו אתה כבר בתוכו"
אתה יוצר חזון, אתה לא מחכה עד שחזון יבוא, אתה יוצר אותו.
תוצאת תמונה עבור ‪arnold schwarzenegger‬‏
מסת שריר שומן ויצירה
נורא קל להשמין, כמה קל לנו להבין את זה, זה כל כך מוחשי וברור, פשוט אוכלים ומשמינים, אבל ההשמנה אנחנו כבר מכירים היא לא אפקט מיידיי, היא הצטברות איטית ועקבית של שומנים סמויים מן העין, לוקח להן זמן עד שהמסה ניכרת על הגוף.
ככה גם שרירים עובדים, התזונה היא בהרמת משקולות, פעילות גופנית עקבית, שמבטיחה לך שאם תמשיך כך התוצאות ייתבטאו בגופך
וכך גם עם יצירתיות, עבודה עקבית של פעולות יצירה, תניב פירות, להיפך מגוף, היצירה היא מנטלית ולא תמיד היא נראית בברור, ועדיין, אם נצליח להבין שמסת היצירה שלנו תגדל אם נעקוב אחר אותו תהליך התוצאה כמעט מובטחת.
התוצאה מובטחת לבגד, לציור, ואפילו אם יש לך חלום להיות שחקן הוליווד, עד כי בסרט הראשון שלך ידובבו אותך כי המבטא האוסטרי שלך כל כך כבד שאף אחד לא מבין.

פעולה
כל הידע בעולם, אם נעניק אותו לחמור, מה ייקרה אז?
כמה ידע יש בעולם?
אנחנו נמצאים בעידן של ידע, אולי הכי הרבה ידע בהיסטוריה של האנושות, ועדיין מרגיש כאילו רובנו כאן חמורים, יש לנו מכשיר מטורף שיכול לעקוב אחרי כוכב בשמים בדיוק של מילימטר, סוקרטס אפלטון ואפיקקטוס השקיעו את את זמן חייהם  את מה שאנחנו עושים בשנייה אחת בכף יד, הם היו בשוק אם היו רואים אותנו מעדיפים לשלוח תמונות של בולבולים.
לא משנה כמה ספרים בתודעתך, אם אתה חמור, הספרים הם סתם אוסף של נייר.
הסוד לידע, הוא פעולה.
רעיון, הוא כמו זה זרע, לא משנה כמה פוטניציאל הזרע הוא אדיר ופירותיו מתוקים, הוא כלום אם לא נעשה פעולה אחת קטנה שתניע את שרשרת חייו, פעולה קטנה אחת, שרוח מזדמנת יכולה אפילו לעשות,
לשים את הזרע באדמה.
וזהו.
העולם כבר יידאג לשאר.
בלי הפעולה הקטנה הזו, הזרע הוא חרצן, פעולה קטנה אחת והנה אנחנו מעירים את הזרע לחיים, עוד פעולה קטנה של השקיה והנה גרורות של שורשים.
לא פעולות כבדות, פעולות קטנות נטולות מאמץ כמעט, הן הן התהליך ששוורצנגר דיבר עליהם, הם הם התהליך שהפכו אותו למר עולם כה הרבה פעמים, להיות מושל קליפורניה, ולהיות שחקן הוליוודי מפורסם.
אז למה שאתם שלא תוכלו לכבוש את העולם, זה לא המבטא הישראלי שמפריע לכם, זאת   הפעולה הקטנה, הזו לעבר החזון ולחיות את החזון.

גלגל התנופה
ג'ים קולינס בספרו 'גלגל התנופה'  מדמה את היצירה, המיזמים, והפרוייקטים של יזמים כגלגל, "חשבו על גלגל גדול ממידתכם, גדול וכבד, שאותו אתם דוחפים, כל יום קצת..., מילימטר,ככה במשך שנה, אחרי שנה הגלגל סיים מעגל, רק שהפעם התנועה הופכת להיות קלה יותר, הגלגל עצמו כבר עוזר לכם עם התנועה, האנרגייה שדחפתם חדרה לגלגל, וכעת גם הוא משתתף בתנועה, וככה אנחנו ממשיכים לדחוף, והדחיפה קלה יותר, והתנועה מהירה יותר, ואז...
ואז הגלגל חי ונע.

הפוסט הזה הוא פוסט חשוב, על עוצמה קטנה בצורת פעולה.
אוסף פעולות הביאו אתכם לאן שאתה היום, שימו נקודת ציון בגי פי אס של החלום שלכם, ותחיו את החלום הזה, בפעולה קטנה כל פעם, קטנה, תדחפו את החלום הזה, קצת כל פעם, עד שכבר הוא ידחוף אתכם.
מה זה פעולה קטנה, לחפש בגוגל, זהו, שלוש שניות וחצי, סיימתם להיום, זאת פעולה קטנה, מחר תדפיסו את מה שמצאת בגוגל, קונטרול P, זהו, מחרתיים תרימו צלצול, תפוס? אחלה, נסו מחר, פעולות קטנות שלא נראות לעין, כמו ממתקים כאלה, שבסופו של דבר מרחיבים אותנו מבפנים.
עוצמה נפשית משתלמת חברים, דחפו את גלגל החזון שלכם, ותנו לו להיות בתנופה, אבל תדחפו בהתחלה זה קשה כן, וכבד ווא, אבל הוא מתגלגל טיפה טיפה, אני מבטיח לכם אחרי שהגלגל יסיים סיבוב, הוא יסיים עוד סיבוב , ועוד סיבוב.
ובלי שתשימו לב, כבר הגעתם ליעד.
ואז תתחילו לדחוף גלגל חדש.
אותו תהליך
בשינוי אדרת.

יום ראשון, 5 בינואר 2020

מים חיים

בגשם האחרון, פרצו קרני שמש סוררים מבין שברי העננים והקשת שצבעה את השמיים הפכה את הבוקר של היום לפנטזייה שמיימית, "תראה", הצבעתי לחתול שלי, "קשת בענן" קראתי לעברו, אבל הוא מרוכז באצבע המורה שלי, אני מדרבן אותו להביט לשמיים, אני מזיז את האצבע שלי "תסתכל לשם" אבל הוא נעול על האצבע, המבט שלו תמוה, הוא לא מבין למה אני כל כך משולהב מאצבע.

גם בני אדם כאלה, מישהו מצביע על הירח, ואנחנו מביטים על האצבע, איזה אצבע יפה, לא לא האצבע, הירח, עשית שיוף ציפורניים אני מבין, לא לא האצבע הירח, מה אתה פסנתרן? לא לא האצבע, הירח.
אנשים מביטים על אצבעות במקום על ירחים, הם פוסלים בדיחה כי המילים שהובילו אותה היו גסות, בדיחה גסה הם קוראים לה, הם לא מבינים שהמילים היו גסות הבדיחה הייתה מצחיקה.
כאלה אנחנו, מרוכזים בעטיפה במקום במהות, בעידן של אינסטגראם שבו הביקיני מביא עוקבים, מה הפלא שכולם מרוכזים באצבע וזנחו את הנשמה שמאחורי הבד.
תוצאת תמונה עבור water"

מים
אי אפשר לתפוס נשמה, או מהות ואפילו משהו הרבה יותר מוחשי הרבה יותר חומרי, מים, ובכל זאת אנחנו תופסים אותם, איננו יכולים בלעדיהם, הם מזינים אותנו מעצם מהותם, כל כך צלולים ונקיים ושקופים, עד שבלתי אפשרי להבחין בחיות שלהם.
בסופו של דבר אנחנו מים, 80 אחוז מים שעטופים בגוף, כיוצרים אנחנו מספקים את המים האלו, את החוויות הפנימיות העמוקות הסמויות מן העין, על אף שהן עטופות במילים, החוויה היא העיקר, המילים הם התפרים.
אנחנו מים, המילים הן צינורות והגיע הזמן למלא את עצמנו במים ופחות בצינורות.
כשאני מדבר על מים, אני מדבר על מהות, אני מדבר על הנשמה שלנו בלתי נראית אבל משאירה אותנו בחיים.

כדי לתת ליצירה שלנו לזרום, נאלץת למלא את עצמנו במים, נאלץ לוותר רגע על המילים, על הטכניקה, על שגיאות על נכון ולא נכון, ופשוט לשתות מים, כל כך הרבה מים, שעם מילים בלי מילים, המים יזלגו החוצה.
מה זה המים שלנו?
חוויות.
אנחנו ממלאים את החושים שלנו בחוויות, אבל איך אפשר לתפוס חוויות? כמו ים גם הן שקופות, חוויות זה המהות הנשמתית שלנו שמתענגת על אירועי החיים, לא ממסגרת אותה בצליל ריקוד צבע, חוויה שקופה בלי צבעי מאכל.

בילוי אמן
ג'וליה קמרון בספרה דרך האמן מציעה דרך למלא את באר המים שלנו, בילוי אמן, מפגש שבועי שלנו עם עצמנו שבו אנו לוקחים את עצמנו לחוויה, תהיה מה שתהיה, וחווים אותה בעוצמתה.
צאו החוצה ותרכשו חוויות, אל תעטפו אותה במילים אל תהיו עם סטופר, אולי עם עט קטן ופנקס, אבל גם על זה הייתי מציע לוותר, החוויה דורשת את מלוא נוכחותנו, עשיית סקס עם החיים, עם השפע שהעולם מגיש.
ויש כל כך הרבה ממנו.
לכו לרכב על סוסים, לכו להצגה, רדו לסיני, שתו מיץ חדש, תבקרו במסעדה, תהיו בלי סלולארי יומיים, לכו לקוס כדרות, קורס סירה, תבשלו נקניק ירוק, סעו   באוטובוס ולא תדעו לאן אתם מגיעים, תרדו איפה שבא לכם ותטייל, מה שעושה לכם טוב, גם האם החוויה עצמה לא צבעונית, זכרו, אנחנו שותים מים, לא קולה, החוויה היא שקופה לביטוי, לא האצבע חשובה.

תעבירו מים
תעבירו את המים הלאה, המילים לא משנות, תעבירו עם הידיים, את הצמאים לא מעניין שגיאות כתיב ולא דרך ההגשה, גם אם הכלי שלכם שבור, עדיין  אשתה מים, הרעיון פה הוא להבין שאנחנו מעבירים מים חברים, זה מה שאנחנו עושים.
כדי להעביר מים נתבקש להיספג מים, להשרות עצמנו במים, להרגיש אותם, את התנועה שלהם, ובהתאם לכך נייצר צינורות טובים יותר כדי שנוכל להשרות את החיים.

כשאנו מלאים במים, אנחנו חיים, ומחיים אחרים, האחד עוטף מים בבקבוק כחול השני מוסיף להם צבע, והאחר גאזים.
בסופו של דבר זה מים.

מה החוויות שלכם?
תכתבו אותם את החויות שלכם, וותרו על המילים היפות, שחררו סגנון הכתיבה, תעבירו לי את החוויה הכי נקייה שאפשר, אח"כ נעטוף באריזת מתנה.
געו במים, תלטפו אותם, ותזרמו...
בכל זאת
מים

בוץ

  קר בחוץ , ימים אפורים , גם התודעה אפורה , זה מעניין ומוזר להבחין   איך הבחוץ הופך פנימה , ומרגש לגלות איך הפנימה הו...