החוק הראשון של ניוטון שנקרא גם חוק ההתמדה, אומר שכל גוף יתמיד במצבו, "יישאר במנוחה או ימשיך לנוע בתנועה"
כמה כיף זה לדעת שאם משהו בתנועה הוא נשאר בתנועה,
אבל מה זאת תנועה?
ומה זה גוף?
כדי להבין את את המאקרו של החוק, נצטרך לעשות תנועה מינימלית לצאת החוצה ולהביט אל השמיים, להבין אולי לרגע את הדבר העצום הזה שכל אחד מאיתנו, ברגע זה ממש נמצא על כוכב שנע במהירות מטורפת בחלל, סביב השמש מאז ומעולם, בתנועה אינסופית שאינה נגמרת, ואנחנו לא לבד גם הירח חג אינו, וונוס ומרקורי ושאר הכוכבים.
כמו הכובבים גם המחשבות שלנו בתנועה, אם ישבתם למדטיציה הבחנתם בטח איך המוח שלנו כמו קופיף נמרץ מנתר ממחשבה למחשבה כמו היו ענפים גמישים, המחשבות חגות לנו בראש, המוח מביט בהם בטלסקופ פנימי, היד שלנו כותבת את רשפי התנועה של המחשבות, המחשבות יוצרות עניין נשלחות לאדם אחר, שמלביש אותם בדרכו וממשיך הלאה - זאת תנועה.
החוק של ניוטון אומר לנו בפשטות שיש לנו שליטה בחיים, שיש לנו בחירה לנוח או לנוע וזוהי בחירה שלנו במה אנחנו בוחרים.
אנחנו יודעים שבמנוחה אנחנו כבדים, זאת הסיבה כנראה שבחרנו לנו, אנחנו עוצרים, מה שבמנוחה נשאר במנוחה, גם המחשבות הופכות לכבדות, הפרספקטיבה היא אותה פרספקטיבה, ואפשר לומר שאנחנו קופאים על שמרנו, בעוד שאנחנו משמינים על הספה, וחושבים שאנחנו חיים, חיינו לא שונים מעלה שלכת, ירוק שנפל על האדמה, נשאר במנוחה, הצהיב, השחים, התעכל, ונעלם.
יש לנו גוף הפיזי אבל יש לנו גף את הגוף המנטלי, ליצירות שלנו יש גופים.
גו, היצירה שלנו, אם נקפא על השמרים, הוא ימות, הוא יצהיב, הוא ישחים יירקב בתודעתנו.
אם אנחנו רוצים לחיות באמת את חיי היצירה, עלינו ללכת יד ביד עם כוכבי השמיים ולהיות בתנועה.
וכמו שאמרו החכמים, נלמד את זה תוך כדי תנועה.
קימה מהספה משנה פוזיציה, מוציאה אותנו להביט על קיר אחר, אולי על תמונה, אולי על החלון ולראות נופים אחרים, התנועה תוציא אותנו מהבית, לחוות שמש ישירה, או גשם, או חושך גדול, תנועה מפגישה אותנו עם גופים אחרים בחלל, גופים שבתנועה מעבירים מחשבות בתנועה, רעיון יצירה עובר מאחד לשני, מטפח את עצמו מאדם לאדם.
ניוטון מפשט לנו את החיים, אם אנחנו רוצים להפיח חיים ברעיון, עלינו לשים אותו בתנועה, זה אמר לדבר את הרעיון הזה, לכתוב אותו יום יום,להדהד אותנו במוחנו, כמו פזמו ןשל שיר, עד שמישהו אחר יזמזם אותו, ויחד אתם דואט ועוד מישהו הצטרף וכבר הפכנו ללהקה.
קומו, וצאו לתנועה, תתחברו לתנועה עם הגוף הפיזי שלכם לכו ברחוב תרגישו איך כל צעד וצעד אתם חודרים יותר לעולם שמשתנה מרגע לרגע, ראו חיים בתנועה תנו לתנועה להיות חלק מאורח החיים, תבטאו אותה בצליל, בריצה, במחשבה, בציור, תנועת מכחול, תנועת האותיות על הדף, תנועת הרקדן על הבמה, פשוט תנועה.
תרשו לתנועה להיות תרופה, אתם עייפם, תחדירו תנועה, תנו למערכת הדם לנוע לכוכבים בתוככם לזוז להמוגלובין להעביר חמצן.
תכתבו, תניעו מחשבה למילה, תניעו את המילה הלאה, תשלחו במייל, תניעו אהתה ותפגשו אותה בחזרה וזה היופי בתנועה, כמו כוכבי השמיים, שחוזרים על עצמם, כך גם התנועה שלכם תחזור אליכם, כפולה ומכופלת, זרקת אבן במים, והגלים הקטנים התפרסו החוצה, המתינו, תנו לתנועתם לפגוש ביבשה, תנו ליבשה להזיר אותה אליכם, פתאום אחרי שנה, אתם פגשים את התנועה שלכם חוזרת אליכם בגלים גדולים, עטופה בנוצות של משי.
הרשו לעצמם להציב את הרעיונות שלכם בתנועה, ותתחילו עכשיו לא צריך להיות מוכן כדי לצאת רגע החוצה, לכתוב או סתם להזיז איבר בגוף.
זכרו אם אנחנו קופאים על השמרים, נחים על זרי דפנה, אנחנו מצהיבים כמו עלי שלכת,
ואין בזה דבר רע.
לא כל דבר צריך להיות בתנועה, בחיים יש גם מוות, אנשים מתבקשים למות וגם רעיונות, חיים קמים ונופלים, וגם המוות אנחנו מגלים הוא חלק מהתנועה.
באיזה תנועה אתם בוחרים?
כמה כיף זה לדעת שאם משהו בתנועה הוא נשאר בתנועה,
אבל מה זאת תנועה?
ומה זה גוף?
כדי להבין את את המאקרו של החוק, נצטרך לעשות תנועה מינימלית לצאת החוצה ולהביט אל השמיים, להבין אולי לרגע את הדבר העצום הזה שכל אחד מאיתנו, ברגע זה ממש נמצא על כוכב שנע במהירות מטורפת בחלל, סביב השמש מאז ומעולם, בתנועה אינסופית שאינה נגמרת, ואנחנו לא לבד גם הירח חג אינו, וונוס ומרקורי ושאר הכוכבים.
כמו הכובבים גם המחשבות שלנו בתנועה, אם ישבתם למדטיציה הבחנתם בטח איך המוח שלנו כמו קופיף נמרץ מנתר ממחשבה למחשבה כמו היו ענפים גמישים, המחשבות חגות לנו בראש, המוח מביט בהם בטלסקופ פנימי, היד שלנו כותבת את רשפי התנועה של המחשבות, המחשבות יוצרות עניין נשלחות לאדם אחר, שמלביש אותם בדרכו וממשיך הלאה - זאת תנועה.
החוק של ניוטון אומר לנו בפשטות שיש לנו שליטה בחיים, שיש לנו בחירה לנוח או לנוע וזוהי בחירה שלנו במה אנחנו בוחרים.
אנחנו יודעים שבמנוחה אנחנו כבדים, זאת הסיבה כנראה שבחרנו לנו, אנחנו עוצרים, מה שבמנוחה נשאר במנוחה, גם המחשבות הופכות לכבדות, הפרספקטיבה היא אותה פרספקטיבה, ואפשר לומר שאנחנו קופאים על שמרנו, בעוד שאנחנו משמינים על הספה, וחושבים שאנחנו חיים, חיינו לא שונים מעלה שלכת, ירוק שנפל על האדמה, נשאר במנוחה, הצהיב, השחים, התעכל, ונעלם.
יש לנו גוף הפיזי אבל יש לנו גף את הגוף המנטלי, ליצירות שלנו יש גופים.
גו, היצירה שלנו, אם נקפא על השמרים, הוא ימות, הוא יצהיב, הוא ישחים יירקב בתודעתנו.
אם אנחנו רוצים לחיות באמת את חיי היצירה, עלינו ללכת יד ביד עם כוכבי השמיים ולהיות בתנועה.
וכמו שאמרו החכמים, נלמד את זה תוך כדי תנועה.
קימה מהספה משנה פוזיציה, מוציאה אותנו להביט על קיר אחר, אולי על תמונה, אולי על החלון ולראות נופים אחרים, התנועה תוציא אותנו מהבית, לחוות שמש ישירה, או גשם, או חושך גדול, תנועה מפגישה אותנו עם גופים אחרים בחלל, גופים שבתנועה מעבירים מחשבות בתנועה, רעיון יצירה עובר מאחד לשני, מטפח את עצמו מאדם לאדם.
ניוטון מפשט לנו את החיים, אם אנחנו רוצים להפיח חיים ברעיון, עלינו לשים אותו בתנועה, זה אמר לדבר את הרעיון הזה, לכתוב אותו יום יום,להדהד אותנו במוחנו, כמו פזמו ןשל שיר, עד שמישהו אחר יזמזם אותו, ויחד אתם דואט ועוד מישהו הצטרף וכבר הפכנו ללהקה.
קומו, וצאו לתנועה, תתחברו לתנועה עם הגוף הפיזי שלכם לכו ברחוב תרגישו איך כל צעד וצעד אתם חודרים יותר לעולם שמשתנה מרגע לרגע, ראו חיים בתנועה תנו לתנועה להיות חלק מאורח החיים, תבטאו אותה בצליל, בריצה, במחשבה, בציור, תנועת מכחול, תנועת האותיות על הדף, תנועת הרקדן על הבמה, פשוט תנועה.
תרשו לתנועה להיות תרופה, אתם עייפם, תחדירו תנועה, תנו למערכת הדם לנוע לכוכבים בתוככם לזוז להמוגלובין להעביר חמצן.
תכתבו, תניעו מחשבה למילה, תניעו את המילה הלאה, תשלחו במייל, תניעו אהתה ותפגשו אותה בחזרה וזה היופי בתנועה, כמו כוכבי השמיים, שחוזרים על עצמם, כך גם התנועה שלכם תחזור אליכם, כפולה ומכופלת, זרקת אבן במים, והגלים הקטנים התפרסו החוצה, המתינו, תנו לתנועתם לפגוש ביבשה, תנו ליבשה להזיר אותה אליכם, פתאום אחרי שנה, אתם פגשים את התנועה שלכם חוזרת אליכם בגלים גדולים, עטופה בנוצות של משי.
הרשו לעצמם להציב את הרעיונות שלכם בתנועה, ותתחילו עכשיו לא צריך להיות מוכן כדי לצאת רגע החוצה, לכתוב או סתם להזיז איבר בגוף.
זכרו אם אנחנו קופאים על השמרים, נחים על זרי דפנה, אנחנו מצהיבים כמו עלי שלכת,
ואין בזה דבר רע.
לא כל דבר צריך להיות בתנועה, בחיים יש גם מוות, אנשים מתבקשים למות וגם רעיונות, חיים קמים ונופלים, וגם המוות אנחנו מגלים הוא חלק מהתנועה.
באיזה תנועה אתם בוחרים?
